סוד הביות: משימת האדם בממלכת החיות

על השיעור

מניטו מתאר עלייה במדרגת הקדושה מן הבהמה אל האדם: במדרגת הבהמה הקשר הוא זכר ונקבה, ובאדם הוא איש ואשה. משימת האדם בעולם השייך לבעלי החיים היא לקרב את כל ההוויה אל נשמת האדם, לחנך את העולם, וזה החל עוד לפני המבול. לפי הקבלה, והוא מזכיר כאן את „הגיון הנפש״, חיה שמתקרבת לאדם נעשית בהמה: בבהמה כבר יש „מה״ שצריך להפוך ל„מי״, ו„אדם״ בגימטריה הוא מ״ה.

אחרי המבול אבד לאדם הכוח לביית את החיות, וחזונו של ישעיהו „וגר זאב עם כבש... ונער קטן נוהג בם״ מבטא את חזרתו. מניטו רואה בכלב רמז לזאב שכבר חי עם הכבש. זו המשימה הכלולה ב„ורדו בדגת הים״, ולפי המדרש: זכה, רודה; לא זכה, יורד.

הוא מוסיף שהאדם בעולם הוא „גר ותושב״, ומביא פירוש חסידי: אם תראו עצמכם תושבים, אני גר; אם תראו עצמכם גרים, אני תושב. בשאלות התלמידים הוא מסביר שעם הופעת האדם הבחירה ניתנה לו לבדו, שלכל נפש חיה יש בכוח את סגולת הדיבור, כמו אתון בלעם, ששלמה המלך הבין את שיח הבריות, ושבזיכרון תרבויות רבות נשאר זכר לתקופה כזו לפני המבול.

עיקרי הדברים

• בין הבהמה לאדם יש עלייה במדרגת הקדושה, מזכר ונקבה לאיש ואשה.
• משימת האדם כלפי החיות היא לקרב אותן אל נשמת האדם, וזה סוד הביות.
• הכוח לביית אבד אחרי המבול, וחזון ישעיהו מבטא את חזרתו.
• מעמד האדם בעולם תלוי בזכותו: זכה, רודה; לא זכה, יורד.
• האדם חי בעולם כ„גר ותושב״, ומקומו של הקב״ה בעולמו תלוי באופן שבו האדם רואה את עצמו.

מקורות שנזכרים בשיעור

• בראשית א, כח
• בראשית רבה ח, יב
• ישעיהו יא, ו
• בראשית כג, ד
• בראשית א, כ
• במדבר כב, כח
• הגיון הנפש לרבי אברהם בר חייא