ההפסקה האוניברסלית של הנבואה

על השיעור

הקטע הוא פתיחה של מפגש בין אמנים ואנשי תורה, שנערך סביב ט״ו בשבט, בין שבת שירה לשבת מתן תורה. המארגנים מבקשים לגשר בין השירה, שיוצאת מחוויה רוחנית, לבין מקורות ישראל, ומניטו נתבקש לפתוח בדברי תורה.

נקודת המוצא שלו היא שהנבואה נפסקה, ושאי אפשר להבין את מצב העולם בלי ההיסטוריה של ישראל. בורא העולם אחד, וכשהוא מתגלה ההתגלות אוניברסלית, ולכן גם הפסקת הנבואה, שסיבותיה בתולדות ישראל, נגעה לעולם כולו. לדבריו המערב והמזרח הגיבו אחרת: במערב, בעקבות הפילוסופיה היוונית, באה אכזבה ושלילה של התגלות מבחוץ, והפילוסוף מחפש את האמת בעצמו; במזרח נוצרה חוויה מיסטית שמוצאת את האל בתוך האדם. עוד הוא מסביר שבישראל אין אמצעי בין הבורא לבריאה, ואילו נבואת העמים עברה דרך אמצעי ונשאה את חותמו.

בתקופת הגלות חששו חכמי ישראל מאמנות, שנשאה סימנים של עבודה זרה, והאמנות היהודית לקחה את תוכנה מן העמים והוסיפה לה צד של קדושה. עכשיו מתחילה תקופה של תחיית האומה, והרב קוק כבר דיבר על התעוררות הכוח האמנותי בה. כאן מניטו מבחין בין עברי ליהודי: אברהם העברי היה כלי ללשון הקודש, ועם החורבן הסתלק השם עברי מתולדותינו. יוסף היה עברי בתוכו ולבש לבוש מצרי, ומשה פשט את הלבוש. לדבריו הדור נמצא בתחילת התחדשות שתהיה דומה לנבואה.

עיקרי הדברים

• הנבואה נפסקה מסיבות שבתולדות ישראל, וההפסקה נגעה לעולם כולו.
• המערב הגיב להפסקת הנבואה בפילוסופיה ובשלילת התגלות מבחוץ, והמזרח בחוויה מיסטית פנימית.
• בגלות לקחה האמנות היהודית את תוכנה מן העמים והוסיפה לה קדושה.
• תחיית האומה פותחת מחדש את הכוח האמנותי של העם העברי.
• יוסף, העברי בלבוש מצרי, ומשה, שפשט את הלבוש, מדגימים את המעבר מיהודי לעברי.

מקורות שנזכרים בשיעור

• בראשית יד, יג
• הרב קוק