תורת משה ותורת אהרן: מאשמה ומכפרה אל התיקון

על השיעור

השיעור נפתח בשאלה: אילו לא חטא אדם הראשון, האם מתן תורה היה נראה אותו דבר. מניטו משיב שהתוכנית הייתה אותה תוכנית, אבל בעקבות החטא נוסף לתורה ממד של כפרה לצד ממד התיקון. לפי המדרש משה ואהרן שווים בתורה והדיבור יצא מביניהם, ובכל זאת אנו אומרים „תורת משה״ ואין אנו אומרים „תורת אהרן״. ההסבר: תורת אהרן היא תורת הכפרה ותורת משה היא תורת התיקון, והעיקר בישראל הוא התיקון. דת ששמה את החטא והכפרה במרכז, כפי שמניטו רואה בנצרות, מאבדת את שמחת המצווה, וכשנטייה כזו מתפשטת בקהילה היהודית הוא רואה בה סכנה.

הוא קורא את דברי ירמיהו, שהיה בעצמו כהן: „עולותיכם ספו על זבחיכם... כי לא דברתי את אבותיכם... על דברי עולה וזבח, כי אם את הדבר הזה צויתי אותם לאמר שמעו בקולי״. לדבריו הפשט ברור: הקב״ה לא ביקש חטאים כדי שיהיו כפרות. אם קרה קלקול יש לכפר עליו, אבל היעד הוא התיקון. מכאן גם דברי המדרש שלעתיד לבוא כל הקורבנות בטלים חוץ מקורבן תודה.

מניטו מוסיף שהעולם לא נברא מושלם והתקלקל. הוא נברא במצב של תוהו ובוהו, הקב״ה תיקן אותו עד היום השישי ומסר לאדם את השלמת התיקון, „אשר ברא אלקים לעשות״, ועשייה פירושה תיקון. גן עדן היה מקום הכנה לתיקון העולם שבחוץ. בהמשך הוא נוגע בחמישים שערי בינה, בשתי הדרכים לתיקון, של הצדיק ושל בעל התשובה, ובמדרש על מעשי הצדיקים ומעשי הרשעים, שממנו עולה שהקב״ה מעדיף את דרך האור. אנו צריכים את אהרן, והעיקר הוא תורת משה.

עיקרי הדברים

• תורת משה ותורת אהרן הן אותה תורה בשתי בחינות: תיקון וכפרה.
• ממד הכפרה נוסף בעקבות החטא, והעיקר הוא התיקון.
• לפי ירמיהו מה שנצטוו ביציאת מצרים הוא שמיעה בקול ה׳, והקורבנות באים לתקן קלקול.
• העולם נברא בתוהו ובוהו, והאדם נקרא להשלים את תיקונו.
• דת שבמרכזה החטא והכפרה מאבדת את שמחת המצווה.

מקורות שנזכרים בשיעור

• ירמיהו ז, כא־כג
• בראשית א, ב
• בראשית ב, ג
• רש״י דברים כא, יב
• ויקרא רבה ט, ז
• ראש השנה כא, ב
• ברכות לד, ב
• רש״י שמות יב, א
• של״ה