תורת התולדות: ספר בראשית כסיפור של בירור זהות

מהי תורת התולדות

המילה „תולדות״ לקוחה מלשון ספר בראשית, ומניטו השתמש בה כדי לתאר תהליך של הולדה: זהות שמתגבשת, נבחנת ונבררת עד שהיא מקבלת שם. בצרפתית, השפה שבה לימד במשך רוב שנותיו, כינה את תורתו Engendrements, כלומר הולדות, כפי שמציין החוקר אורי ורדיגר. בשיעור שמסר בבת ים ב־1993, שמכון מניטו מציג כתמצית של תורת התולדות, הוא תיאר את סיפור האבות כעבודה של בירור זהות: ממשפחת אברם נפרדים בהדרגה לוט, ישמעאל ועשו, עד שרק יעקב מקבל את השם ישראל.

חיים רוטנברג וישראל פיבקו, מעורכי ספריו, מונים שלושה סימני היכר לשיטה: היא מנוסחת בלשון של זהות, היא רואה במוסר את המפתח להצלחת ההיסטוריה, והיא דורשת ללמוד את התורה „מלכתחילה״, מילה אחר מילה, על פי יסודות חז״ל ותורת הסוד. מכון מניטו מוסיף שמטרת השיטה היא להבין את פשט המקרא ואת דברי הנבואה העברית גם בדור שאין בו נבואה. את שורשיה הוא מוצא בחז״ל, ברש״י, בר׳ יהודה הלוי, במהר״ל, בשל״ה, בר׳ צדוק הכהן מלובלין ובהרב קוק, ואת יסודותיה בזוהר ובקבלת האר״י.

מאברם לאברהם: הדגם הראשון

נקודת הפתיחה של מניטו היא עֵבר. בפרקים י ו־יא בספר בראשית מופיעה שושלת שם, ובה עבר, שעל פי המדרש שמביא רש״י היה נביא וקרא לבנו פלג משום שבימיו נפלגה הארץ. לפי מניטו, עבר שייך לדור האחרון של אנושות אחת ושלמה. אחרי הפלגה נשארו שבעים אומות, וכל אחת מהן היא צורה מסוימת של אדם. הזהות העברית שומרת, לדבריו, על זיכרון האדם הכולל, ולכן העמים מחפשים בה את התקווה לתיקון.

אברם נולד, לפי הקריאה הזאת, כעברי בגלות בבל. הגמרא במסכת ברכות (יג ע״א) מסבירה שבתחילה היה „אב לארם״, ורק לבסוף נעשה אב לכל העולם, כלשון הפסוק „כי אב המון גוים נתתיך״. מניטו מפרש את הזהות הארמית כשורש עברי שנבלע בקליפה כשדית, ואת שינוי השם כרגע שבו אברהם חושף את שורשו העברי ומשליך את הקליפה. בכרך החמישי של סוד מדרש התולדות הוא מכנה את המעבר הזה „מוטציה זהותית״, ומדגיש שהוא לא היה מובטח מראש: אברם נולד באור כשדים, ורק אחרי תהליך ממושך וקשה גילה את העבריות שהייתה טמונה בו.

התורה היא תעודת הזהות שלנו והיא מסבירה לנו את ההיסטוריה שלנו

שלושה דורות של בירור

סיפור האבות, כפי שמניטו מציג אותו, הוא סיפור של משפחה אחת שיוצאת מבבל ונבררת בשלושה דורות. בכל דור מופיע מתנגד שמבקש לעקור את המשפחה: נמרוד מול אברהם, אבימלך מול יצחק ולבן מול יעקב. ובכל דור מופיע מתחרה שמבקש לתפוס את מקומה: לוט, ישמעאל ועשו. בתקופות של סוף גלות מצטרפת דמות שביעית, עמלק, שמבקש גם להשמיד וגם להחליף. לפי מניטו, מישמעאל יצא עולם האסלאם, והמחלוקת עמו נוגעת לארץ; מעשו יצאה הנצרות, והמחלוקת עמה נוגעת לשאלה מי ראוי לשם ישראל.

בתוך המהלך הזה יש לכל אב תפקיד משלו. יצחק הוא בעיני מניטו האב הארץ־ישראלי, היחיד מבין השלושה שנולד בארץ ולא יצא ממנה. יעקב הוא זה שמקבל לבסוף את השם ישראל. בכרך הרביעי של סוד מדרש התולדות מתוארת ההיסטוריה כתחרות בין שני מפעלים אנושיים, מפעל המלכויות של העמים ומפעל התולדות של ישראל, תחרות שנמשכת עד ההכרעה הסופית של ההיסטוריה. מול ניסיון לאחד את האנושות בכוח ובמחיקת השונה, כמו בדור הפלגה, עומד מפעל שמבקש לאחד אותה מתוך מתן מקום לכל עם.

קריאה מלכתחילה: התורה כמפה של צמתים

יסוד שני בתורת התולדות הוא הבחירה. הרב אוריאל עיטם, בסדרת שיעוריו על מניטו בתורת הר עציון, מתאר את ההבחנה בין קריאה „בדיעבד״, שיודעת כבר את סוף הסיפור ולכן רואה בכל שלב דבר מוכרח, לבין קריאה „לכתחילה״, שעוצרת בכל צומת ושואלת מה עוד יכול היה לקרות. קין יכול היה שלא להרוג את הבל; השם שניתן לנח (בראשית ה, כט) מבטא תקווה אמיתית לתיקון שלא מומשה; ואברהם בעקדה עמד מול שתי אפשרויות של ממש.

לכן גם התהליך של אברם אינו מסלול סגור. לפי סיכומו של עיטם, השאלה שספר בראשית מציב היא מי יקים את העם שיוביל את העולם, והאם אברם יעמוד בניסיונות ויהיה לאברהם. רוטנברג ופיבקו מביאים את דבריו של מניטו שהקשר בין הכתוב בתורה לבין האירועים שאנו חיים הוא דו־כיווני, ושגם אנחנו חיים במצב של „לכתחילה״. מכאן שהלבטים של גיבורי המקרא הם גם הלבטים שלנו, והבחירה נתונה בידינו.

מה שעברו האבות כיחידים עובר העם כחברה

מניטו חזר ואמר בשיעוריו שהחברה הישראלית חיה דגם שהאבות חיו כיחידים. בשיעורי „להתחיל מבראשית״ הוא מציע הקבלה: כמו שהארמי היה העברי של גלות בבל, היהודי הוא העברי של גלות רומי, והישראלי הוא יהודי שחוזר להיות עברי. הוא גם מצביע על שלושה גורלות במשפחת תרח: הרן אבד באור כשדים, נחור יצא מבבל אך נשאר בארם, ואברהם הגיע לארץ. לדבריו, אותה תמונה נראית גם היום: חלק מהעם אבד בגלות, חלק נשאר בה, וחלק חוזר ונאבק לשוב לעבריותו.

על אותו יסוד הוא מסדר את ההיסטוריה כולה: יציאה מבבל וממצרים בימי אברהם ומשה, יציאה מפרס בימי עזרא ונחמיה, יציאה משלטון יוון עם החשמונאים, ויציאה מרומי עם הציונות ומדינת ישראל. בשיעור בבת ים הוא משווה את החלטתה של משפחת תרח לצאת מאור כשדים לכיוון כנען, עוד לפני הציווי „לך לך״, להחלטת התנועה הציונית לבחור בארץ ישראל. מניטו ראה גם בסיפור חייו מקרה פרטי של התהליך הזה: יהודי אלג׳ירי בעל אזרחות צרפתית שנעשה ישראלי. לכן פתח את ספרו סוד העברי בסקירה של תולדותיו.

יש עבודה של תולדות, עבודה של בירור זהות.

איך קוראים חוקרים ותלמידים את תורת התולדות

ד״ר יוסף שרביט רואה ב„משנת התולדות״ את התוכנית החינוכית של מניטו כבר בבית הספר באורסיי שליד פריז, ולדבריו היא נקלטה ממורו יעקב גורדין והתחדדה בימי הרב צבי יהודה קוק. אחד מבוגרי אורסיי, ז׳ורז׳ הנסל, העיד שמניטו לימד אותם להתבונן בהיסטוריה כבית יוצר של זהויות.

יש גם קריאות זהירות יותר. אורי ורדיגר משווה את הקריאה הטיפולוגית של מניטו לדפוסי החשיבה ההיסטורית שעמוס פונקנשטיין זיהה באירופה של ימי הביניים, ומעיר שתורת התולדות חשופה לפרשנות טריומפליסטית. אליעזר לוין, בסקירה בכתב העת Tradition, מדגיש שהעיקר בשיטה הוא התהליך שהדמויות עוברות ולא רק התוצאה, ומזכיר שסדרת Bible Dynamics של פנחס פולונסקי מציגה את רעיונותיו של מניטו אך אינה כתיבתו שלו. גם הרב עיטם מצביע על קושי: לשון הוודאות בברית בין הבתרים, „ידוע תדע״, אינה נשמעת כצומת של בחירה, והוא מציע שיש גזרה מינימלית שאינה ניתנת לשינוי.

איפה ללמוד עוד

המקור המרכזי הוא סדרת „סוד מדרש התולדות״ בעריכת חיים רוטנברג, המקבצת שיעורים על המדרש שמסר מניטו במשך עשרות שנים בצרפת ובארץ. הכרך הראשון מוקדש לאברהם, הכרכים החמישי והשישי ליצחק והשביעי ליעקב, והשלישי והרביעי עוסקים במעשה בראשית, במוסר ובשאלת הרע. סדרת „סוד העברי״, בעריכת ד״ר גבריאלה בן שמואל וישראל פיבקו, עוקבת אחרי תולדות האנושות בספר בראשית מהבריאה ואילך.

מכון מניטו מציע להתחיל בשלושה ספרי מבוא, „שערים למשנת מניטו״ של הרב אוריאל עיטם, „עבריות ומעבר לה״ של ד״ר יוסף שרביט ו„להתחיל מבראשית״, ורק אחר כך לעבור לכרכים א, ב ו־ה עד ח של סוד מדרש התולדות. מי שרוצה לשמוע את מניטו בלשונו ימצא באתר המכון את התמלולים של השיעור „סיפורה של הזהות העברית: המפתח להבנת ההיסטוריה״ ושל שיעורי „להתחיל מבראשית״ על פרשת בראשית ותורת התולדות. סדרת השיעורים של הרב עיטם זמינה בתורת הר עציון.