סודותיו של פיתגורס

על השיעור

מניטו חוזר לדוגמה שכבר נלמדה: גילוי שהוא „חצי דיבור״ הוא טומאה, ודיבור שלם הוא קדושה. על הפסוק בימי אנוש „אז הוחל לקרוא בשם ה׳״, הפשט מבין „הוחל״ מלשון התחלה, ראשית הדת האמיתית, והמדרש מבין מלשון חולין: התחילו לקרוא בשם ה׳ לכל מיני דברים, וזו ראשית העבודה הזרה. הקריאה החלקית, חלק מן השם, היא כבר הגדרת הטומאה.

לשאלה מדוע אנוש, שידע את האמת, לא העלה את דורו, הוא מביא את הסברו של רבי חיים מוולוז׳ין ב„נפש החיים״: אנוש קיבל את הצלם האלוקי ונכשל, כשחשב שהאמת המלאה קשה מדי להמון וייסד דת במדרגתם. כך נוצרו דתות שבנסתר שלהן היה חלק מן האמת ובנגלה שלהן עבודה זרה, ועם הזמן כוהניהן שכחו את הנסתר. גם הרמב״ם בהלכות עבודה זרה מתאר כיצד חכמי העמים ידעו על מלך מלכי המלכים ודיברו רק על המלכים שתחתיו.

כאן מביא מניטו את בית מדרשו של פיתגורס, שהיו בו נגלה ונסתר, והנסתר היה אמיתי. ההשוואה ליהדות הפוכה: ביהדות הנגלה מוסר את סוד האחדות, וכל מה שקשור לריבוי שבשם אלקים שמור לנסתר. אצל הפיתגוראים לימדו בנגלה את הריבוי ושמרו בנסתר את הייחוד, ולכן הנסתר נעלם ונשארה עבודה זרה פשוטה. לכל אומה יש שר, אמצעי המייצג חלק מהזהות האנושית, ורק בישראל אין אמצעי. לכן גם הנבואה שהייתה אצל העמים הייתה חלקית, חצי דיבור.

עיקרי הדברים

• גילוי חלקי, „חצי דיבור״, הוא הגדרת הטומאה, ודיבור שלם הוא קדושה.
• לפי המדרש דור אנוש פתח את העבודה הזרה כשהחל לקרוא בשם ה׳ לדברים אחרים.
• לפי „נפש החיים״ אנוש נכשל כשייסד דת מותאמת להמון מתוך ייאוש מן האמת המלאה.
• אצל פיתגורס הייחוד היה בנסתר והריבוי בנגלה, ולכן הנסתר אבד.
• רק בישראל אין אמצעי בין הבורא לעם, ולכן נבואת העמים חלקית.

מקורות שנזכרים בשיעור

• בראשית ד, כו
• ויקרא רבה א, יג
• נפש החיים
• רמב״ם, הלכות עבודה זרה א, א
• פיתגורס