חייו

מאוראן לירושלים

שבעים וארבע שנים בשלוש ארצות: אלג'יריה, צרפת וישראל. מניטו עצמו ראה במסלול הזה תמונה מוקטנת של הדרך שעובר העם כולו, מיהודי בגלות לעברי בארצו. כל פרט כאן מלווה במקור; היכן שהמקורות חלוקים, כתבנו זאת.

פרק ראשון

אוראן, אלג'יריה

  1. 1922כ"ה בסיון תרפ"ב

    נולד באוראן ב־21 ביוני 1922, אחד משמונה ילדים. אביו, הרב דוד אשכנזי, כיהן לימים כרבה הראשי האחרון של יהדות אלג'יריה. אמו, רחל לבית טובול, באה ממשפחת מקובלים, ומאבותיה היה רבי חיים אבן טובול, תלמיד האר"י.

    מקורות: הספרייה הלאומית של צרפת, ויקיפדיה האנגלית, החכם היומי. מקור אחד מציין כ"ה בתמוז; רוב המקורות נותנים 21 ביוני, שהוא כ"ה בסיון.

  2. ילדותשנות העשרים והשלושים

    למד בתלמוד תורה ובישיבת "עץ חיים" באוראן, אצל אביו וסבו, ובמקביל בבית ספר ובליציאון צרפתי.

    מקורות: ויקי ישיבה, תולדות חייו באתר מכון מניטו.

  3. 1940

    הצטרף לתנועת הצופים היהודים בצרפת (EIF), שעברה אז לפעילות מחתרתית. שם קיבל את ה"טוטם" מניטו, שם מעולם האגדות של עמי צפון אמריקה שפירושו "הרוח הגדולה".

    מקורות: החכם היומי, ויקיפדיה האנגלית. לפי Akadem את הכינוי נתן לו יעקב גורדין, ויש מי שממקם אותו אחרי המלחמה.

  4. 1941תש"א

    לימודיו באוניברסיטת אלג'יר נקטעו בגלל מכסת היהודים שהטיל משטר וישי. אביו שלח אותו ללמוד קבלה במרקש.

    מקור: ויקי ישיבה.

פרק שני

מלחמה, ואחריה צרפת

  1. 1943עד 1945

    גויס ללגיון הזר. בשנים 1943 ו־1944 הוחזק במחנה העבודה בֶּדוֹ בשל מוצאו היהודי, ואחר כך שירת בחיל הרגלים הקולוניאלי. בחורף 1944, באלזס, קיבל מכתב מרובר גמזון, מייסד הצופים היהודים, שקרא לצעירים המשכילים לבנות מחדש את יהדות צרפת. בקרבות על שחרור שטרסבורג נפצע.

    מקורות: Akadem, ויקיפדיה האנגלית, מכון מניטו.

  2. 1946תש"ו

    הצטרף לבית הספר למנהיגות "ז'ילבר בלוך" באורסיי, והיה מבוגרי המחזור הראשון. שם פגש את יעקב גורדין, הפילוסוף והמקובל שאותו כינה "מורנו".

    מקורות: ויקי ישיבה, Benguigui, Pardès 2016.

  3. 1947תש"ז

    נשא לאשה את אסתר "במבי" פפירמן (1927 עד 2015), ניצולת שואה שמשפחתה נרצחה באושוויץ. באוגוסט אותה שנה נפטר גורדין, ולפני מותו ביקש ממנו להישאר וללמד יהדות באורסיי. לבקשתו גם הפסיק את לימודי הפילוסופיה; לצד זה השלים תעודה באתנולוגיה במוזיאון האדם בפריז.

    מקורות: תולדות חייו, מכון מניטו, Akadem.

  4. 1951עד 1958

    ניהל את בית הספר באורסיי, שהיה למרכז של הגות יהודית בצרפת שאחרי השואה, ובו נפגשו צעירים מאשכנז ומצפון אפריקה. באותן שנים עמד בראש התאחדות הסטודנטים היהודים בצרפת, כיהן כנציב הכללי של הצופים היהודים, וב־1953 ייסד את כתב העת Targoum.

    מקורות: Pardès, BnF, יוסף שרביט. יש מקורות שמתארכים את תחילת ניהולו ל־1949.

  5. 1955תשט"ו

    ביקורו הראשון בארץ, בליווי משלחת של תלמידי אורסיי. נפגש עם הרב צבי יהודה קוק, ולפי עדותו הפגישה הזאת הפכה אותו מיהודי לעברי. הרב צבי יהודה, וגם הרב שלמה בנימין אשלג, נמנים עם מוריו בישראל.

    מקורות: ויקי ישיבה, מכון מניטו.

  6. 1957

    נאם בכנס של האיגוד העולמי של הסטודנטים היהודים בציריך על "מורשת היהדות והאוניברסיטה", וקרא לרבנים ולאנשי אקדמיה לבנות שפה משותפת.

    מקור: הנאום בתרגום עברי, מכון מניטו.

  7. 1958עד 1967

    ייסד וניהל יחד עם אנדרה נהר את המרכז האוניברסיטאי ללימודי יהדות בפריז. עם נהר ועמנואל לוינס נמנה עם מה שכונה "האסכולה הפריזאית" של ההגות היהודית.

    מקורות: ויקיפדיה האנגלית, Posen Library.

פרק שלישי

ירושלים

  1. 1968

    אחרי מלחמת ששת הימים עלה לישראל והשתקע בירושלים. בשנתיים הראשונות ניהל בית ספר של הסוכנות היהודית בנתניה, וב־1969 עמד בראש ישיבת "מתיבתא" בעיר העתיקה.

    מקורות: BnF, ויקי ישיבה.

  2. 1973תשל"ג

    ייסד בירושלים את בית המדרש "מעיינות" וניהל אותו עד 1988. המקום חיבר בין תורה לבין צעירים שגדלו בתרבות המערבית, והלימוד בו התחיל מספר בראשית.

    מקורות: Akadem, על מכון מעיינות, BnF.

  3. 1982תשמ"ב

    ייסד את "מרכז יאיר", שהמשיך את דרכו של מעיינות. משנת 1989 ועד פטירתו כתב בעלון המרכז פירושים שבועיים לפרשה, שקובצו לימים לספר "כי מציון".

    מקורות: ויקי ישיבה, La Procure.

  4. 1984תשמ"ד

    הדליק משואה בטקס יום העצמאות, ומונה לנשיא הכבוד של התאחדות עולי צרפת וצפון אפריקה.

    מקור: ויקי ישיבה.

  5. 1987

    שיחות מוקלטות בירושלים עם אנדרה שוראקי על ישראל, התפוצות, הנצרות והאסלאם. הן ראו אור רק ב־2018, בספר "À l'heure d'Israël" בעריכת דני שרביט.

    מקורות: Alliance Israélite Universelle, Times of Israel.

  6. 1990תש"ן

    זכה בפרס יו"ר הכנסת ובפרס אדמונד טנוג'י בפריז. ב־1994 קיבל את אות "יקיר פריז".

    מקורות: ויקיפדיה האנגלית, ויקי ישיבה.

  7. 1996ז' בתשרי תשנ"ז

    מסר את שיעורו האחרון, "תורת האב ותורת הרב". בו טען שאת העם, המפוצל בין מחנות, אפשר לאחד רק בחזרה לזהותם של האבות, ושהמהר"ל והרב קוק הם המורים לדרך הזאת.

    מקור: השיעור הערוך, מכון מניטו.

  8. 1996ט' בחשוון תשנ"ז

    נפטר בירושלים ב־21 באוקטובר 1996, בגיל 74, ונקבר בהר המנוחות.

    מקורות: BnF, החכם היומי. יש מקור שמציין את יום השנה בי' בחשוון.

אחרי

הקול נשאר

  1. הקלטות

    יהודה נקש, מתלמידיו הקרובים, הקליט את שיעוריו במשך עשרות שנים, וארכיון ההקלטות של מכון מניטו נקרא על שמו. מתוך ההקלטות האלה יצאו בשנים האחרונות יותר מעשרים ספרים.

    מקורות: מכון מניטו, ערוץ 7, 2022.

  2. 2018

    ראתה אור הביוגרפיה האינטלקטואלית "עבריות ומעבר לה" של ד"ר יוסף שרביט, בהוצאת אדרא.

    מקורות: ישראל היום, ערוץ 7.

  3. 2022

    מאה שנה להולדתו: כנס אקדמי באוניברסיטת בר־אילן, "מניטו: לקראת זהות עברית", וערב לימוד המוני בבנייני האומה בירושלים.

    מקורות: תוכנית הכנס, ערוץ 7.

בתמונה ובקול

סרטים וראיונות

סרטים תיעודיים על חייו, ולצידם הראיונות שנתן בעצמו, מערוץ 1 ב־1985 ועד הראיון האחרון.

מורים ועמיתים

הדמויות שליוו אותו

יעקב גורדין, פילוסוף ומקובל, מורו באורסיי, שמניטו כינה "מורנו". נפטר ב־1947.

הרב צבי יהודה קוק והרב שלמה בנימין אשלג, מוריו בישראל.

אנדרה נהר ועמנואל לוינס, עמיתיו להגות היהודית בפריז שאחרי המלחמה.

הרב אורי שרקי, מתלמידיו המובהקים, ומהמפיצים המרכזיים של תורתו כיום.