תעלומה: מדוע שכח מניטו את שמו של עשו?

על השיעור

הקטע הקצר נפתח בשאלה על ברכות יצחק בפרשת תולדות: מה פשר מהלכו של יצחק, שביקש לתת את ברכות העולם הזה לעשו. תוך כדי דיבור מניטו אומר שוב ושוב „יצחק״ במקום „עשו״, עוצר ומסביר לשומעים את מקור הטעות: בילדותו, בתלמוד תורה, היה לו מורה בשם יצחק, תלמידו האהוב של אביו, ומניטו חש כבר כילד שמשהו באדם הזה אינו בסדר. רק מאוחר יותר גילה זאת אביו ונפגע מכך מאוד, ומאז, לדבריו, הצירוף חוזר אליו.

לאחר מכן הוא חוזר לשאלה: יצחק קורא לעשו, אומר לו שהוא רוצה לברך אותו בברכה החומרית, ומבקש ממנו לצאת השדה ולהביא לו ציד ומטעמים. מניטו רואה גם בבקשה הזו רמז: יצחק שייך למידת הדין ומבקש לקדש את הטבע, ולכן הוא רוצה דווקא את הציד האמיתי של עשו. הגדיים שמביא יעקב מן הצאן הם תחליף. כל עוד לא נעשה תיקון הטבע במידת הדין, שהיא מידתו של יצחק, ישראל נמצאים בגלות, וזו הייתה משימתו של עשו בעולם. לדבריו, בסופו של דבר הדבר אכן התרחש בהיסטוריה.

עיקרי הדברים

• מניטו מסביר שהחלפת השמות יצחק ועשו בדבריו נובעת מזיכרון ילדות על מורה בשם יצחק.
• יצחק שייך למידת הדין ומבקש לקדש את הטבע.
• לכן הוא מבקש את הציד של עשו, והגדיים של יעקב הם תחליף.
• כל עוד תיקון הטבע לא נעשה, ישראל נמצאים בגלות.

מקורות שנזכרים בשיעור

• בראשית כז, ג