הגורל האנושי במבט של מלאכים

על השיעור

השיעור עוסק במאמר המהר״ל על דברי הגמרא במסכת שבת: כשעלה משה למרום אמרו המלאכים „מה לילוד אשה בינינו״, וטענו שהתורה, חמדה גנוזה שקדמה לבריאת העולם, אינה ראויה לבשר ודם. משה משיב להם מתוך עשרת הדברות: האם ירדתם למצרים, האם יש ביניכם יצר הרע. אז נעשה לו כל מלאך אוהב ומסר לו מתנה, ואף מלאך המוות מסר לו את סוד הקטורת. המהר״ל שואל: התורה היא „השכל הפשוט העליון״, כיצד תינתן לאדם בעל חומר?

מניטו מתעכב על הביטוי „ילוד אשה״ ומסביר אותו בשיטת הרב אשלג: הבריאה היא רצון לקבל, והרוחניות היא רצון להשפיע. המלאך קרוב לרצון הבורא להשפיע, והאדם קרוב לבריאה המקבלת, שצורתה נקבית. מכאן טענת המלאכים: יצור שכולו רצון לקבל, שממנו שורש החטאים, אינו שייך לתורה שכללה „ואהבת לרעך כמוך״. אבל מאותה סיבה דווקא לו התורה מיועדת: „רצה הקב״ה לזכות את ישראל״, כלומר לזכך אותם ולהפוך את הרצון לקבל לרצון להשפיע, כמו זכוכית שמקבלת את האור ומעבירה אותו. בעולם הזה האדם נמוך מן המלאכים, ויעדו גבוה מהם.

בשאלות התלמידים עולה הקשר בין ידיעה מראש לבחירה. מניטו מספר שאחרי מלחמת ששת הימים שאלו את הרב צבי יהודה קוק מי אנחנו שזה קורה לנו, והוא השיב: אולי אחרוני האחרונים, אולי ראשוני הראשונים. החכמים יודעים את סדר המאורעות כמו שיודעים שאחרי תשעה חודשים ייוולד ילד, ואופן התגשמותם תלוי בזכות הדור. בסיום הוא מבחין בין „אנוש״, הצד הייחודי שבכל אדם, לבין „אדם״, הצד הכללי של המין האנושי.

עיקרי הדברים

• המלאכים טענו שהתורה, שקדמה לעולם, אינה שייכת ליצור בעל חומר.
• „ילוד אשה״ מציין את הבריאה כרצון לקבל, לעומת הרוחניות שהיא רצון להשפיע.
• התורה ניתנה לאדם דווקא כדי לזכך אותו ולהפוך את רצון הקבלה לרצון להשפיע.
• בעולם הזה האדם נמוך מן המלאכים, ויעדו גבוה מהם.
• סדר ההיסטוריה ידוע מראש, ואופן התגשמותו תלוי בזכות הדור.

מקורות שנזכרים בשיעור

• שבת פח, ב
• תהלים ח, ה
• תהלים סח, יט
• איוב כו, ט
• במדבר יז, יב־יג
• משלי ח, כב
• משנה מכות ג, טז
• אבות א, א
• אבות ד, כב
• רש״י בראשית א, ח
• ברכות נו, ב
• המהר״ל
• הרב יהודה אשלג
• הרמח״ל