פרשת תולדות: תולדות האדם, עקרות האמהות ויעקב ועשו

על השיעור

השיעור, בצרפתית, פותח בשמות הפרשות. בדרך כלל פרשה נקראת על שם המילה החשובה הראשונה בה, וכאן נבחרה „תולדות״. מניטו מבחין בין שלושה מונחים עבריים להיסטוריה: היסטוריה במובן המודרני, שחזור של אירועים בידי חוקר; דברי הימים, רישום של מה שקרה יום אחר יום; ותולדות, שפירושה המקורי הולדה. בתורה ההיסטוריה היא תולדות האדם: זהותו משתנה מדור לדור, וכל ההיסטוריה היא מאמץ להוליד את בן האדם, האדם שיצליח לפתור את סתירות הזהות האנושית. המילה עברי קשורה לדבריו לעובר, וזהות ישראל היא הרחם שבה העובר הזה מתפתח.

מכאן נושא העקרות. שרה, רבקה, רחל וחנה מנועות מללדת עד שיכול להיוולד הבן הנכון, כדי שלא ייוולד רק קירוב לזהות המבוקשת. ישמעאל נולד מחוסר הסבלנות של שרה והוא קירוב כזה. מניטו משווה את צחוקו של ישמעאל בהווה לשמו של יצחק, צחוק שנדחה לעתיד. כך גם בהיסטוריה של העם: אלפיים שנה נראו כעקרות, כפי שכתב רנאן, ואז נולדה מדינת ישראל.

אצל רבקה הקושי מוחלט. הפסוק מדגיש שוב ושוב את מוצאה הארמי. יצחק הוא צדיק בן עברי, ורבקה היא בת לעברים שנעשו ארמים ולא שבו, ולכן בנם היה אמור להיות צדיק ורשע בבת אחת. הפתרון הוא תאומים. עשו בחר בעולם הזה ויעקב בעולם הבא, ומניטו מדגיש שזו בחירה ולא גזירה מראש. לאדם שתי משימות, חומרית ורוחנית, וצריך להצליח בשתיהן. תכניתו של יצחק הייתה ששני האחים יפעלו יחד באחווה: עשו יקבל את ברכת „מטל השמים״ ויעקב את ברכת אברהם.

רבקה ידעה שהאחים אינם אוהבים זה את זה, ולכן פעלה כדי ששתי הברכות יגיעו ליעקב. כאשר איש החומר נוטל את משימות הרוח, „הקול קול יעקב והידיים ידי עשו״, מטפלים בנפש בכלים של עצמים, ומניטו רואה בכך את הבעיה של התרבות המערבית ואת רומי ששלטה בירושלים. יעקב עצמו חושש מן העולם החומרי ומבקש רק „לחם לאכול ובגד ללבוש״, ולכן עדיין אינו ישראל. יוסף הוא הדמות שתחבר בין שני התחומים. לבסוף הוא מציין ששתי היריבויות, עם ישמעאל ועם עשו, עיצבו את שני מסלולי הגלות, הספרדי והאשכנזי.

עיקרי הדברים

• „תולדות״ היא היסטוריה של התפתחות זהות האדם מדור לדור.
• עקרות האמהות מונעת לידה של קירוב לזהות במקום הזהות עצמה.
• יעקב ועשו הם שתי בחירות, ואין כאן גזירה מוקדמת.
• לאדם משימה חומרית ומשימה רוחנית, וצריך להצליח בשתיהן.
• כאשר החומר נוטל את משימות הרוח, הנפש נמדדת בכלים של עצמים.
• היריבות עם ישמעאל ועם עשו עיצבה את דרכי הגלות של ספרד ואשכנז.

מקורות שנזכרים בשיעור

• בראשית כה, יט-כ
• רש״י בראשית כה, יט
• בראשית כא, ז-י
• בבא מציעא פז, א
• בראשית כז, כב
• בראשית כז, כח
• בראשית כז, מ-מא
• בראשית כח, ג-ד
• בראשית כח, כ
• ארנסט רנאן, תולדות עם ישראל