הקב"ה כן משנה את רצונו בעקבות התפילה

על השיעור

השיעור, האחרון בסדרה על תפילת שמונה עשרה, עוסק בברכת „שמע קולנו״. מניטו מזכיר את הבסיס שנלמד: „תפילה״ מלשון פלילה, משפט, והמתפלל מבקש לדעת אם יש לו זכות לקבל. הזכות לבקש באה מחיסרון אמיתי בברכות שעם ישראל צריך כדי להתקיים כצאצאי האבות. בעלי חיים אינם צריכים להתפלל, כי בעולם יש כל מה שהבריאה צריכה, והאדם, הרוצה לחיות חיים שמעל הטבע, מבקש ברכות שאינן בטבע. מכאן שאלתו: אם יש לי זכות, ורצון הבורא הוא להיטיב, מדוע עליי לבקש?

הוא דוחה את התשובה הרווחת שהתפילה היא רק הכרה שהכול בא מהבורא. רש״י על „ואדם אין לעבוד את האדמה״ מלמד שהגשם לא ירד עד שבא אדם, הכיר בצורך והתפלל. לדבריו, תאולוגים רציונליסטים אינם מסוגלים לקבל שינוי ברצון הבורא, ולכן מפרשים את התפילה כהכרה בלבד, אף שנוסח חכמים הוא נוסח של בקשה. זו מחלוקת המהר״ל והרמב״ם בעניין הנס, וכל תפילה היא בקשת נס.

התשובה שלו: שכר מצווה שמור לעולם הבא, והקרן קיימת שם. מי שרוצה את הפירות בעולם הזה צריך לבקש אותם ולבטא את הבקשה בשפתיו. הוא מוסיף את דברי הבעל שם טוב: לפני התפילה לא הייתי זוכה, והתפילה, שהיא מעשה בנפש, שינתה אותי. הנחש, שנגזר עליו לאכול עפר, נענש בכך שלא יצטרך עוד להתפלל, ועשו מסתפק בחיים טבעיים. „שמע קולנו״ מבקש שה׳ ישמע את הקול גם בלי זכות, כמו יצחק ששמע את קול יעקב.

עיקרי הדברים

• „תפילה״ היא בקשת משפט: האם יש לי זכות לקבל את מה שחסר לי.
• הזכות לבקש באה מחיסרון אמיתי בברכות שמעל הטבע.
• התפילה היא בקשה של ממש, וכל תפילה מבקשת שינוי בעולם, כלומר נס.
• שכר המצוות שמור לעולם הבא, ומי שרוצה אותו בעולם הזה צריך לבקש.
• לפי הבעל שם טוב התפילה משנה את המתפלל ומזכה אותו.
• מי שמסתפק בחיים טבעיים, כמו הנחש ועשו, אינו צריך להתפלל.

מקורות שנזכרים בשיעור

• רש״י בראשית ב, ה
• בראשית יח, כא
• משנה ברכות ה, א
• שמואל א א, י
• יבמות סד, א
• צדקת הצדיק
• הקדמת המהר״ל לגבורות ה׳
• אבות ה, ו
• קידושין לט, ב
• משנה פאה א, א
• ברכות כו, ב
• בראשית כז, כב
• תהלים כז, ז
• הבעל שם טוב