פרשת ויצא: יעקב אצל לבן כדגם לגלות

על השיעור

נושא השיעור, בצרפתית, הוא שהותו של יעקב אצל לבן כדגם לכל הגלויות שאחריה: זו הפעם הראשונה שהתורה מתארת במפורש את המנגנונים החברתיים והמדיניים של הגלות. ההקלטה פגומה בחלקים רבים, והסיכום מתמקד במה שנשמע בבירור. מניטו פותח בשאלה מן הקהל: האם יש דמיון בין גלות ישראל לירידת הנשמה אל הגוף? הוא מזכיר את המשל על בת מלך בבית אביה לעומת אישה בבית בעלה, אפילו אם הוא פחמי: בבית אביה היא חיה בחסד, ובבית בעלה בזכות. הנשמה יורדת כדי לקנות לעצמה זכות. הוא מעיר שחשיבה באנלוגיה היא הקשה מכל דרכי ההיסק.

מדוע נאמרה הגלות כבר לאברהם, „כי גר יהיה זרעך״, ובכל זאת לא התחילה בו? מניטו מביא תשובה בשם המהר״ל: אילו התחילה הגלות באברהם היה ישמעאל שותף להבטחת הארץ, ואילו התחילה ביצחק היה עשו שותף לה. הבטחת הארץ קשורה בקבלת אפשרות הגלות, ורק יעקב קיבל אותה על עצמו. ישמעאל ועשו נדדו בעולם, אבל ככובשים. עוד הוא מדגיש שהגלות אינה חייבת להיות רדיפה, ואופייה תלוי גם בעמים שבתוכם היא מתקיימת.

לבן הוא הפנים הקרובות ביותר של האנושות אל יעקב, בן משפחה, ודווקא שם מתגלה המשבר. בין המנגנונים שמניטו מונה: התלהבות להשתלב ולשרת את החברה המארחת, כמו יעקב שמשביח את צאן לבן, ובסוף שינוי ביחס של המארח. השבטים נולדו בגלות, כמו הקהילות של היום, והשיבה לארץ מקבצת אותן יחד. הגלות דומה לזמן ההריון של עובר בתוך האנושות, וכשהלידה מתעכבת העובר והאם מרעילים זה את זה; כך הוא מתאר את השנאה הקיצונית לישראל בשלהי הגלות.

בסוף הוא עובר לפסוקי ויחי: „ויחי יעקב בארץ מצרים״ ומיד אחריו „ויקרבו ימי ישראל למות״. השם ישראל קשור בשיבה מן הגלות, והשם יעקב בכוח ההישרדות בתוכה. כשמתיישבים בגלות זהות ישראל נחלשת, אבל השם יעקב שומר על המשך הקיום.

עיקרי הדברים

• יעקב אצל לבן הוא הדגם הראשון והמפורש של הגלות.
• רק זרע יעקב קיבל את אפשרות הגלות, ולכן רק לו נמסרה הבטחת הארץ.
• הגלות אינה חייבת להיות רדיפה; אופייה תלוי גם בעמים המארחים.
• השבטים נולדו בגלות, כמו הקהילות שחוזרות היום לארץ.
• השם יעקב מציין הישרדות בגלות, והשם ישראל את השיבה ממנה.

מקורות שנזכרים בשיעור

• בראשית טו, יג
• בראשית כז, מה
• בראשית כט-לא
• בראשית מז, כח-כט
• המהר״ל